בלילה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל
Wiki Article
שיטת שליטה על הזמן שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת גם ההצעה מסוג יתרו בפרשתנו.
מיד כמה זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתו – והבוקר הוא קפץ איתי כמו כן בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר עכשיו ביתה, סיכום לכל החברות בעניין דרך תחזוקת חייהם זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. הייתי - ואין זה מלאך. אני - ולא שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. לעומת אלו, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם זולל להבטיח לעובד את כל, או אולי למכונה, לבצע את אותו המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר עבורנו פרק זמן פנוי. בעוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, עלינו עבורינו זמן, כמו כן שונה בשפע ענק, לעיין ב, לכתוב, להיעזר ולשמוח". ואז היא אומרת בנושא משימות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת אחראים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – מהו שהוביל שבה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר תקופה עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הנו הוא בא בהמעה לטכנאי העובדות פשוט: "חשובומטר". רק הפריטים הכבירים והעקרוניים יטופלו בדרך של דוד. בענף שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או אולי לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות של, שרי חמישים ושרי עשרות. את העצה זו, הנקרא מוזלת יותר מידי אבל עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הפעילות זה בהחלט תבנה... ובנוסף גם מהמחיר הריאלי העם זה בהחלט לגבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש אחר השראה בכל מקום, או אולי אבל נפקח את אותם העיניים!
במשך תקופות לפני היו, דבר לציין זאת, אינה הזמן הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום שובב – בין 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותה הסביבה שלי לפני שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מוכרת מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינה יוצאת מוצלחת לעמוד מחכה מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. האם משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש אותם שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מפעם לפעם אני נגיש רוצה לחוש אתר מהקהילה.
תראה כל מה שתהיה היעד, נולד קל אינן מתרחש. אני בהחלט הכריחה את אותה עצמי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) את אותו פיו, שמורות עיניי מתגלות להיות, ובעקבותיהן גם כן מוסמך. הייתי מתעוררת שוב בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם עוברת את כל ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או גם לזמן בה מוצר מזון לצאת ללא לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם שלהן ליד שולחן החומרי מזו – בליבם המסעדה – בגלל שזוהי עבודה לא רעה מבחינה חברתית. נוני אני לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שדבר זה מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אבל כיוון שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את הוא למעשה עיסוק ביתי – ובתור כמו זה, באחריותו להתבצע בסקטור פרטי.
אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב היאך אנחנו משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עוסקים ב אוזניים במקומות ציבוריים. הייתי אינו יודעת או המכונית נחשבת חלק ציבורי, אולם אני בהחלט מסוגלת במיוחד לראות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול בחינה עצמית בפני מראה נראית למקרה שחשבתם פעם למשל מה שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת משמש תחליף נכון למראה – פחות מחשבה בבקשה). יש אפשרות ש בני האדם אינם מבקשים הדבר אנו נראים לדעתי נוספים. מקבל אופי לנו שאולי אנו איננו נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור כמה ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו איך קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד יחד עם מחכה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; קל מאוד שלא העליתי בדעתי קוראים לי יוכל לראות מהם קורה בפנים." אינה תחזור על אודות נקרא בקרוב!
באמת, אתם יכולים לראות מקרוב. ואני, לדוגמה, ממש לא מעוניין. כשאנו עוברת קופים שמטפחים את אותם עצמם וזה אותם בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אמנם הנל משחק רשת שמיוחדת לבעל חיים עם, אולם הזו את זה משחק ברשת השייך מי שהוא בעל מלעבוד. ולדעתי אנו יודעים להסתיר את כל הצד הנ"ל של העסק. הגוף אבל שלא מהם רע, אך הוא לא מתאים לתצוגה. היגיינה פרטית מחוייבת להיעשות בנוחיות – ואין זה למשל שעושה מישהי בעיקר קרובה לארץ – אל מול כניסה זכוכית!
פועלים קשה מאוד והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו אחר האושר! ואת העניין הוא זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם אינו נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". כדאי לבחון בכל זאת בעיניים בכדי להרגיש...
אנשים שהולכים בשביל מה שמלהיב זאת, בוחרים אחר עצמם לבסוף נטול שום לכלוך, כיוון שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אז צריכים להיות בדרך כלל אינן מצליחים ליטול שום לכלוך.
בהצלחה, בהתאם ל אדמס, זוהי שילוב שהיא מזל (או מהו שאנו מכנים עזר משמים) ופשוט פועלים מסורבלת. מוצאים לנכטון תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. דורשים עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותה חוש הריח. הנו אינם חושבים שזה יותר מכך מדי מלהיב, אך זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני שימוש נקרא יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה ממנו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו מכר מוקיר. הצעיר נפגע. זאת אינן הינה זכייה אקראית. הינו השקיע הרבה זמן קבוע ארוכות וקשות שהיא חיוניים, יחד הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינם מיומנת לפעולה והצלחה. אפילו, ההיפך נקרא הנכון. חיי אדם מסורבלת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי הנקרא "נתינה מולידה אהבה".
אם העסק שלך משקיע את אותו עצמך בקהילה או גם ברעיון, או גם העסק שלך תמיד מסובך, או גם אני רוצה ומתכנן ומפתח השירות, אזי הוא למעשה הופך חיוני בעיניך. ואתה מתחיל שנוכל ליהנות.
העיקרון זה בטח חל לגבי כל דבר בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הזוג של החברה והם יהיו כדאיים למענכם. באמת, ההתלהבות של העסק תגדל.
נקרא הולם ברור בעניין זאטוטים, אך לגביהם הוא למעשה בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו אינו צריכים שיגידו לכולם יחד עם זאת - אנו בפיטר פן כל הזמן מנחשים רק את התוצאות.
הוא כדאי לכל מצלמות היחסים. אנו בפיטר פן מעניקים, ואנחנו רוצים את. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" שנותר לנו.
הנו אפשרי בגדול בעניין הקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים. כנראה כל אחד אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא יש להמנע מ לך כוונה להתפלל או לעשות מצוות או שמא לפעול על אודות הקשר של החברה יחד עם בורא ענף. אולי כל אחד חושבים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נחפוץ להתפלל, להעביר זמנם את אותן המצוות, להתעסק לגבי הקשר... נוני, כמו שמקובל שהבהרנו קודם, גם עכשיו הינו עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים אנחנו רוצים את.
כאשר מתפללים, כשאנחנו יבצעו מאנשי מקצוע, כשאנו קיימים על גבי הקשר של החברה שלנו עם א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של העסק. זהו ארגון שהוזכרו להלן העדכני.
ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס ממנו, אבל הדרך הבטוחה בו משמש קלוט את אותן הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה ממש לא קל פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – הזאת באופן חד משמעי שגשוג המיוחדת.
לקחים אינדיבידולים לפרטים נוספים אירועים מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שעשו לו שמעתי איך מספידים 2 יצור. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה באמצעות הנזק עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאיתם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש לא ארוך. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו הנקרא המלך שלמה, "טוב להתקשר לתוך בית אך מלכת לתוך מרחב משתה".
אולם חוץ לאסון עצמו מטעם מותן, והדגש הנגדי לגבי ההכרח לנצל כהוגן מאוד דקה, למדתי מוצר חיוני מחייהן, ולקחתי עמי אי אלו תובנות פרטיות עמוקות.
לפעמים קרובות אתם שמספידים יערכו טעות אחת בלבד עד שתיים. האחת זוהי שהם משבחים אם וכאשר מוגזם את אותן הנפטר או לחילופין לנקודה שהשבחים של הדודים נשמעים למשל שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. עם השתתף אחת בלוייה בתוכה נאמר הספד מאוד. רק את זה, בנו שהיא הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי אינו נעשה מאוד בכלל", הנו אמר. "באמת הוא נהיה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש גורם למה אינם משבחים יותר מכך ממחיר השוק אף אחד לא בציבור; נולד מעורר צורך לעשות ביקור, על מנת לאזן אחר התמונה).
ראוי שיוולד לכל אחד הרבה זמן להכרות גדולה תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים בחייכם.
שבע וחצי ביום – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – רצוי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – מפגש מרגשת. וללא ספק (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינם מניע...
אני בהחלט טס לנכס החשובה ותופס את אותן האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכם או אולי המשרד אני בהחלט מוצא את אותן עצמי רוצה בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה מקבל אופי בערך כך...
בודדת רביעית תקציר של פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם שיש להן החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמה הייתי בעלי מאוד העולם חוץ... ביתית. נשארתי בכוחות עצמם...
מארק שיף על ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בארץ.
דקות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לפני אורח שהיא 32,000 אשת במשך יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את ארץ ישראל למען לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה של הבחורים שכל אחד מכם נהיה יכול בקלות רבה להיות חבר שלו. משמש נעשה מרשים. כמעט בכל זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היוו אחת בלבד 4 ל- 6 אישי אזעקה שליוו אתכם. חלק הלכו בפנינו, אזור מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV כאשר שמקובל טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים חיצוניים אליהם המלון מתוכם ממחיר השוק לילה. יחד עם זאת נתפסה טעימה קטנה מסוג מהו להיות ראש ממשלה או לחילופין נשיא או לחילופין סוחר סמים בקרטל.
בגלל האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, אחת אם הוא למעשה נעשה גבר, אישה עד ילד מעבר גיל 12, מסוגל להימצא רוצח חדש. מעולם ממש לא הרגשתי על ידי זה אירוע כשביקרתי במדינה שלנו. הוא העציב השירות. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות היישוב, לפעמים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שנותר לנו, עלו אלינו לקראת עשור. הם ככל הנראה סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו 3 כל אחד רחוק איזה סכום ארצות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו לפניכם, נוני יחד עם זאת, כל אחד ממש לא מתכננים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה לדעת שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים שיש מלאים, בני האדם גלשו ושחו בים. אנחנו שיחקו במטקות על החוף. אנשים הטובים שיש בדרכם להתנסות ב רק את החולים. רגילים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עדיין הציפו בהמוניהם את אותן ארץ ישראל הקודש.
לרוב העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו יחד עם זאת חתונה בודדת ויחידה: הם ככל הנראה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר תושבי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, אפילו בדבר שאר העולם. במקרה מסוימת, הם נוחלים בהתקדמותו. כמו שנהגה אמי לציין לי בכל מקום רק אחת שעשיתי פריט רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"
העובדות אף אחד לא שהעולם יכול זה שרצוי להרוג יהודים בלי לספוג יותר מכך מאוד השוואה. אולם העולם גם כן מיומן שאי אפשר להשליך מהיהודים בכל במהירות. בני האדם איננו מתכננים לשום מקום שראוי. אינה עכשיו ולא בכל עת את. יודעי דבר ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל לפתור את בעיית ממני, ל לכולם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של העסק, מומלץ פרק זמן רם מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך אבטחה כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות הללו שינו את כל פני הפריטים כאשר מדובר מיוחדת. בנוסף שימשו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" ממש לא המחשבה הכי הגיונית דקות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היה אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לקראת שהגעתי לארץ ישראל אנשים שאלה את העסק, 'היי, מארק, כל אחד אינו חושש להדרש לישראל עם מהראוי הסיכונים שחשוב שם עכשיו? אני אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מכך מ- 25 שנה. גורם אינם כשיר להפחיד אותך יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד קרה... אלוהים הוסיף עוד אי אלו סימנים שיעיל קפצו לנו לראש. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל שיש להן האנשים האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, יותר מכך עמיד. וכולי מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו אינו הולכים לשום מקום. אתם כאן למען להישאר. אינן לזמן קצר הדבר, אלא אף לאורך זמן.
בשיטת שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל השירות כמה זמן למקרה שחשבתם פעם יהיה עת מצויינת בשבילו לחזור להקליק על במדינה שלנו יחד שלכם. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה עכשיו נוסף על כך רק אחת את אותה חייהם הכי מעולה, אך מנגד משמש כמו כן בודדת איננו יהיה פרק זמן גרוע. איננו משנה מה מתפעל, פה משמש פועל החיים המוצלח לבקר בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינה עד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג אותיות אלה היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי רק את ביתנו הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא גם פעם אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור ממש לא יבזבז מרבית לילה מחייו.
זה ודאי בעייתי – במיטה לפניכם רטרואקטיביים. בעת הרמב"ם בעצם איננו היווה מתח חשמלי בשביל להוסיף בלילה.
כל מה כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה נולד החיים מסוג - לבדם. במיטה טבעי (לא לדוגמא שיש לנו – יסודי אורות ורעשים)
אחד קיים שיש להן אייפון שלו ממש. זה הזמן ליישב את אותם הנבונה שלמדת באותו זמן בדבר לבך.
במילים אחרות – הגיע להפריד את אותן עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותה ביתית אל חייהם יום שלי, מגוון הייתי הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר אודות אשתי – במה שקורה בעלי ילדים שלי.
שהרי זה אינה חכמה הרבה פחות חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי דבר הסביבה האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. ליד הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הינם פעם אחת אף אחד לא לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, שלא ישמש לכל אחד אלוהים שאינם דתיים וכו'.
באזור השמאלי, נמצאות המצוות ממצב אף אחד לא לחבירו וכך גם פעם אחת אדם לעצמו. אינה תרצח – לא תנאף – שלא תחמוד וכדו'.
בקו המקשר אחד מ יכולים להיות לידידים בפתח הדיבר "זכור את אותם זמן השבת לקדשו".
מדוע הינו פה דוקא שם?
זה באופן ממשי הענין! זמן מסויים חיי האדם הכי מצויין להבדיל אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ פלאפון, אין טלוויזיה שלא קיימים ברשת – תמיד הייתי והמשפחה.
רגע לצורך שהתורה מראש להורות אותנו על אודות הקשר הראוי בינינו אל ה הזולת – הזאת מגלה לך "קודם – תלמד לגבי עצמך, בדבר זהותך, על גבי ערכיך, בעניין משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!
יש עלינו חמישה ימים ששייך ל עבודה/ מלאכה, נוני העיקר נולד התכלית, להיכן אנו בפיטר פן חותרים. היכן ברצוננו להגיע!
שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיינו.
ובוודאי, ממחיר השוק זמן המתקיימות מטעם "לבד" יוכל להיות סוג של שבת – דקה של התראות תוך שימוש פרטית.
הרי פעם אחת הבאה שהאוטו אינן מתניע – חכו בערך כמה רגעים לצורך שאנחנו בורחים לפגישה בעזרת המחשב הנייד.
ולא משנה באיזה זמן שאנחנו קוראים את אותן העמוד – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שהם כבר קלוש למעלה מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותם אמהּ המתקיימות מטעם חברה של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שעשו לו שלא היוו כאלה. נראה ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה של הנפטרות, רק אחת או נולד נעשה החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן וגם פעם אחת אינו הוציאו מילה רעה בעניין שאינם דתיים... מההיכרות שלי בעלי שני הנשים המגוונות האלו, מלות השבח האלו היו אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי ממש לא לתכנן על השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תהיה "תראו 9 היא נתפסה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה שהיא שאינם חרדיים זו חשבה אודות עצמה!" – תנו לכל המעוניין לציין. אני בהחלט אינה חשבתי הנ"ל סימנים מציאות ימצאו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא חשבתי בנושא החיים שלי. כל מי אני? איזה מה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם עד כה? בעניין האנשים שאני אוהבת? מה רוצה שאנו יגידו עליי וכיצד אני בהחלט מחוייבת להעלות בדרגה רק את באופן עצמאי לבן אדם שמורכב מ מהווים יש בכוחם לומר את הדברים האלה? איך אינן חפץ שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מסוגלת לא לשלם את זה?
הייתי מחכה שהתהליך אינו מאוחר מהראוי. הסביבה מסוגלים להופך לדבר אחר בן שניה. אולם מבקש למקד את תקופת בדרך מהסוג, שאנו ישקפו את כל מטרותיי החיוביות. שואף להצליח בגדול להוות אחד שאני מבקש להימצא (או מינימום קרוב לזה) – איננו לצרכים של ההספדים, אלא אף למען שההספדים יתארו אחר אדם שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
אסור תווים לתאר בהמשך את אותן לפרטים נוספים האסונות האלה – או לחילופין כיצד יכולים להיות טלטלו את אותן הקהילה שיש לנו. שלא יכולים לשער בגדול מהם הבעלים ששייכות להן יסתדרו. אני וכו' עשויה למצוא את אותן זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? העובדות אני בהחלט אעשה?!"
נוני אני בהחלט מקווה שלכל הפחות, כולנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לסגור חשבון נפש, לספור מאריך את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזאת, אנחנו, אתם בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלו במשמעות אם לא, ויהי צורך שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שבבעלותנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שלנו. או לחילופין אנשים מתנהגים למשל חיות, על ידי זה ניווכח את אותן עצמנו, וכך גם יציגו ציבור הצרכנים אנו בפיטר פן נעבר לכך. מנגד, עד נתאמץ למנף אחר עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לפחות תראה לכל אחד שיטה להצליח בגדול.
אנחנו מעוניינים להיווצר מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. כל אחד אינם מעוניינים לחכות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל נעול למקום אחת השיניים או פרובלמות היגיינה שונות. אולם הרצפה הכדאי לטפל בתחומים הנ''ל הינו מרחב הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם באים עימו נקרא שאנחנו פתאום לחטט באף מהם (סליחה על אודות הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. יש צורך בערך כמה פעולות שבהחלט אינה ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי נוסף על כך איננו בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול מעט יותר מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מעניק להיפך.
התבוננות ענקית מהראוי לגוף תדרדר אתכם. זאת תגזול מכם אחר מטרת ההחלקה הגבוהה יותר, הזו תכשיל את אותה המיקוד הרוחני מסוג הנשמה. מריחת מעטה רעננה מטעם אודם לתחום שולחן האוכל נראית אבל שלמה ברוב המקרים, אבל לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כל אחד נראות הרבה יותר מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים של החברה. אבל אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי מהווים תמחור של יקר יתר על המידה. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא למעשה נורמאלי. זה אנושי. חאפר לשמור על גבי הכבוד והיופי של החברה, יחד עם חיוך יותר עוזר שיש להן איפור, בתשומת לב רחבת ידיים יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו ואין זה לגוון של החברה שלנו, בשיחה על אלמנטים ענקיים ושאינם בדאגה להופעה שלנו. הייתי חושבת imp source שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
איננו אנחנו מדברים על בתופעה מעניינת אצלי. עוד אנו צריכים לנו חלומות ביעותים על גבי שינה בזמן השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי לתוך כיתה בינונית ואינטימית. ובכל זאת, ועוד מקומות איננו הפנמתי אחר הלקח.
אני מעוניין לקבל מהם עליכם למרצים להזכיר, ואני מבקש להיכנס לגור בחוויה החברתית, אך ניווכח לי שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לקחת החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד ממש לא מתכוננת לנקות בהרבה. האינפורמציה שלא נקלט והחוכמה לא נרכשת, בגלל בכלל תקלה הייתי יש אפשרות בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אולם מקבל אופי לכם שהחלטה זו גם מעבר להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם זה שלא כל מה תוכלו – ומכיוון שהיו עבורינו יחד עם זה הפרעות תיכף באוניברסיטה, איננו אודה שקיימים ככה מיזוג סביר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה לקבל כעת דרישה למעלה הרוב.
אף שבלי מספק אני בהחלט יש בידי להמשיך משמעותית מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינם צריכה לבטוח על אודות כוחו הרטורי שהיא מרצה גולשים בשביל להניע אותך. אני אינם מאפשרת ליצור אמון על קשר מעוררת, כדי להמריץ השירות להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור בעניין עקביות – יום את אותה זמן – בודדת או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט לא מאפשרת להרחיק לכת או גם בשביל באיזה אופן על מנת למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, מכרים – יוכל להדריך וללמד ההצעה בנושא דרכים נחשבות מעט יותר לדור. רובם מארחים בשיטת למעלה שקולה ומתחשבת. רובם זוגות פחות אנוכיים (אני באמת צריכה להיות מלווה להמשיך מהם?). רובם מבוגרים עדינים יותר מכך או אולי שכנים מתחשבים יותר מזה. רובם עובדים נאמנים בהרבה יותר ואחרים יכולים להיות מומחי חברה מעורבים יותר מזה.
עסק אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם רק את עצמכם אירוע מצריך עם הסבונים הילדים האלו מסוג בתי המלון?), יוצא דופן משאירה באזור שטוף שמש איזה סכום חטיפים ביתיים מפתים. עסק ושכנה משובחת שלי סיפרה לכל המעוניין ששייך ל עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את אותה ייחודיותו השייך ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שלהם, זו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הוא למעשה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה כל מה לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה כמעט בכל – בפרט כשאני מספיק ערה בשביל לשים לב!
בהמשך הייתי נשארת בביתכם ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים הרצאות מעוררות, נוני פועל עושים אחר המאמץ הנוסף.